אביתר ההומו

כל מה שרציתם לדעת

ולא

העזתם

לשאול

אפשר לדבר גם כאן:

 
222.png

איך גייז מתחתנים?


בארץ, כמובן, אסור לנו להתחתן. המדינה שלי מסוגלת לרשום אותי כנשוי באושר במשרד הפנים רק אם אקיים את טקס המיסוד עם שאהבה נפשי במדינה זרה שאינה הבית שלי.

איך נרשמים כנשואים? מתחתנים בחו"ל (בפאתי אירופה ועד ניו יורק, למשל) הווליום של הטקס תלוי בכם (מפגישה סתמית בבניין עירייה אפרורי ועד חופה אורתודוקסית בוהקת), מביאים את תעודת הנישואים למשרד הפנים ומעדכנים את הספח של תעודת הזהות.

פרוצדורה דבילית, בירוקרטית ומיותרת, הרי בסופו של דבר ארשם כנשוי. למה אני לא יכול להתחתן כאן, באותה המדינה שיודעת לגבות ממני היטב מיסים ותשלומים שונים ומכריחה אותי לסכן את גופי ונפשי עבורה לפחות שלוש שנים (אני הגדלתי ועשיתי שירות קבע)?




איך גייז נרשמים כהורים?


בניגוד לזוג סטרייטי, זוג גאה צריך להוכיח זיקה גנטית לילדים שלו.

כלומר, אם אתם זוג סטרייטי שחזר מתהליך פונדקאות בחו"ל (חלקו על חשבון המדינה, אגב) – הכל סבבה. היכנסו כולכם לארץ, הירשמו במשרד הפנים ובא לציון גואל.

לעומת זאת, אם אתם גייז שחזר מתהליך פונדקאות בחו"ל (על חשבונכם, כמובן), לא תוכלו להיכנס עם הילדים שלכם בלי בדיקת אבהות: עניין של 6,000₪-9,000₪ לבדיקה, על חשבון הזוג כמובן. הרי ידוע שאנחנו ציידי תינוקות.

ואם הצאצא מזרעו של הפרטנר שלכם, אתם צריכים להתחיל הליך אימוץ משותף על הצאצא: תהליך ארוך שמשרד הפנים משתדל לגרור רגליים ולהקשות רק על המשפחות הגאות. באופן מקרי, האטת התהליך החלה כשהשר הנוכחי חזר לעמוד בראש המשרד ממנו הוא נכנס בעבר לכלא.

זוגות סטרייטים, למותר לציין, לא זקוקים לבדיקת אבהות או להליך אימוץ, ופשוט באים למשרד הפנים ונרשמים במשרד הפנים כהורים, בלי שום חובת הוכחה.




איך קובעים מי האבא ומי האמא בבית?


קודם כל הפרדיגמות הללו כבר לא רלוונטיות. לא רק בשביל גייז אלא גם בעולם הסטרייטי.

בעידן בו גם האישה מנהלת קריירה ומרוויחה לפעמים יותר מבן זוגה, בזמנים בהם עולם התעסוקה משתנה לנגד עיננו (עבודה מהבית, גמישות תעסוקתית לאורך שעות היום מתוך מטרה לשילוב מקסימלי בין חיי המשפחה לקריירה, ריבוי מקומות עבודה ועוד), כבר אין באמת חלוקה מגדרית כמו פעם.

כך גם אצל הגייז. יש דינמיקה זוגית בריאה. מטלות הבית מתחלקות בהתאם לדיאלוג הפורה בין בני הזוג ולמבנה אישיותם.




איך עובד תהליך הפונדקאות?


בתהליך הפונדקאות לוקחים את הזרע שלי, את הזרע של בן זוגי, משתילים אותם בביצית נבחרת (בתקווה שיצאו תאומים - חיסכון בעלויות ההליך) ואת הביצית המופרית משתילים בפונדקאית (נושאת ההיריון) המתנדבת (אני מדגיש: הפונדקאית נושאת ברחמה ביצית מופרית שאינה שלה).

בישראל רק גברים (יחידניים או בזוגיות; סטרייטים או גייז) לא רשאים להביא ילדים לעולם בתהליכי פונדקאות, גם אם הייתי מוצא בעצמי תורמת ביצית ופונדקאית מתנדבות. ממדינה שמקדשת כל כך את ההמשכיות, מעודדת ילודה ויודעת לגבות ממני שירות צבאי בחובה וקבע, מיסים ותשלומים שונים המתקרבים לחצי משכורת, הייתי מצפה להיות שווה זכויות ולא מופלה בחוק.

נכון להיום, תהליך פונדקאות לגייז יכול להיעשות בארה"ב (הפונדקאית יכולה לקבל תשלום וכיסוי ההוצאות במהלך ההיריון ולאחריו) ובקנדה (התנדבותי לחלוטין).

תהליך מוצלח עולה כמיליון ש"ח.

כן, מה שלרובכם עולה חינם, אצלי יעלה קרוב לסכום בן 7 ספרות.

גם לאחר הלידה המוצלחת, התהליך רחוק מלהסתיים.

בניגוד לזוג סטרייטי, זוג גאה חייב להוכיח זיקה גנטית לצאצא שלהם, הרי ידוע שאנחנו גנבי תינוקות.

אין אפשרות להיכנס עם הצאצא שלך לארץ בלי בדיקת אבהות (עניין של 6,000-9,000 ₪ לבדיקה, על חשבונך כמובן). רק גייז צריכים לבוא ולהוכיח זיקה גנטית לצאצא שלהם. ידוע שאנחנו ציידי תינוקות.

ואם הצאצא מזרעו של הפרטנר שלכם, אתם צריכים להתחיל הליך אימוץ משותף על הצאצא: תהליך ארוך שמשרד הפנים משתדל לגרור רגליים ולהקשות על רק על המשפחות הגאות. באופן מקרי, האטת התהליך החלה כשהשר הנוכחי חזר לעמוד בראש המשרד ממנו הוא נכנס בעבר לכלא.

זוגות סטרייטים, למותר לציין, לא זקוקים לבדיקת אבהות או להליך אימוץ, ופשוט באים למשרד הפנים ונרשמים במשרד הפנים כהורים, בלי שום חובת הוכחה.




איך עובד תהליך ההורות המשותפת?


בתהליך ההורות המשותפת מכירים מישהי שמעוניינת להביא ילדים לעולם בלי להיכנס לזוגיות הטרוסקסואלית (כי היא לסבית, כי היא סטרייטית שלא מצאה חתן, סתם מתוך אידיאולוגיה וכיו"ב).

אחרי שמכירים ובחרנו את המיועד/ת (בדרך כלל הולכים להרבה דייטים משותפים, טיולים בארץ ובעולם, מפגשי הורים ומשפחות, הדרכה הורית, טיפול זוגי – כל זוג והרצון שלו), הולכים לעורך דין לענייני משפחה ומגשר, ומנהלים דיאלוג כן על כל הנקודות הרגישות שאפשר לחשוב עליהן (מה יקרה אם את/ה תכיר/י מישהו/י, רילוקיישן, חזרה בשאלה/תשובה, מעבר מגורים, התערבות המשפחה בגידול הילד וכד') ומנסחים הסכם המיועד ל-18 שנה (כן כן, כמו חוזה שכירות, רק ל-18 שנה ובעצם לכל החיים). סיפורי הורות משותפת מוצלחים הם כאלה שהחוזה מעולם לא יצא מהמעטפה מאז שנחתם.

לאחר מכן תהליך ההפרייה יכול להתבצע בהתאם להחלטת השותפים.

במידה וירצו, המדינה תממן את התהליך.

תזכורת: אישה בישראל שרוצה להיות אמא תקבל מהמדינה טיפולי הפריה, פונדקאות ואם תרצה גם תרומת זרע בחינם, על חשבון המדינה; גבר לעומת זאת, לא יקבל מופלה ולא יקבל דבר.





אני חושב/ת שאני גם, אתה יודע, כמוך. איך אפשר לדעת בוודאות?


קודם כל, תודה ששיתפתם והייתם אמיצים מספיק לבדוק מול עצמכם מי אתם ומה אתם.

התשובה פשוטה: מרגישים.

אני מאמין (וגם המדע, הרפואה והפסיכולוגיה) שכולנו נולדנו על הספקרטום בין משיכה לגברים ולנשים.

כל אחד מאיתנו ממוקם באופן אישי, מיוחד ושונה על הציר: יש כאלה שימשכו לגמרי לנשים או לגברים, ויש כאלה שהם גם וגם, או קצת וקצת, או לפעמים פה ולפעמים שם.

יש לא מעט בני משפחה וחברים שהתוודו בפניי שהם סקרנים ורוצים לנסות אבל פוחדים לגלות מה יקרה כשילחצו על הכפתור, כשיפתחו את תיבת הפנדורה.

נכון, צריך כנות עצומה, אומץ, כדי להיות פתוחים לנסות, להתנסות, לחוות ולנהל עם עצמכם דיאלוג כן ואמיתי: "זה מתאים לי", "זה לא", או "אולי זה יכול להתאים לי". במקרה הכי גרוע, יוסר הספק ותגלו על עצמכם משהו חדש שעדין לא ידעתם או שתחזקו את דעתכם לגבי הקיים.

תהיו מי שאתם. גאים בדרך החיים שבחרתם. והעיקר - תאהבו את עצמכם❤️




למה אומרים שהומואים חולי איידס?


כן, היו בני משפחה שברגע שאמרתי להם שאני הומו כל מה שהם ראו מול הפנים שלהם זה "הומו=איידס=עופרה חזה".

תודה על הסטיגמה, עמוס גוטמן. נתחיל מזה שלא כל ההומואים חולי/נשאי איידס/HIV. הרוב נזהר, שומר על עצמו, ובריא כמוני כמוכם.

עכשיו, אם אנחנו כבר כאן, בואו נתעדכן רגע, יחד:

  • איידס היא לא מחלה שפוגעת רק בהומואים, אלא מחלה שפוגעת בכל מי שמקיים יחסי מין לא מוגנים.
  • לא נדבקים מאיידס בחיבוק, נשיקה, התעטשות, החלפת דמעות, אכילה מכלי אוכל משותפים, תפוזים מוזרקים וכד'.
  • רוב הנדבקים בעת האחרונה הם לא גייז אלא נדבקות סטרייטיות שהן/הפרטנרים שלהם/ן לא משתמשים/ות באמצעי מניעה.
  • היום כבר לא מתים מאיידס אלא נשארים נשאי HIV (כלומר המחלה לא מתפרצת).
  • נשאי HIV מטופלים, חיים היום עד גיל 90 (ואפילו יותר) ויכולים להביא צאצאים בריאים לחלוטין.
  • המחלה הפכה להיות מחלה כרונית, קלה ופשוטה (יותר מסכרת, למשל).
  • כל עוד הנשא מטופל באופן קבוע, הוא לא יוכל להדביק. הנגיף עד כדי כך מוחלש שבבדיקת דם רגילה (של הנשא המטופל) הוא כלל לא ימצא.
  • ה"קוקטייל" המפורסם, הפך להיות כדור אחד ביום (או זריקה אחת, אחת לכמה חודשים).
  • ניתן לקיים יחסי מין לא מוגנים אם לוקחים כדור יומי בשם פרפ באופן קבוע, המונע היבדקות ב-HIV (אך לא מיתר מחלות המין).
  • אם אתם מקיימים יחסי מין (גם אם מוגנים) עם פרטנרים לא קבועים (גם אם אתם סטרייטים), בקשו מהרופא שלכם אחת ל-3 חודשים הפנייה לסקר מחלות מין הכולל, בין השאר, בדיקות דם, שתן, לוע ועוד.
  • קיימתם יחסי מין לא מוגנים? גם אם אתם סטרייטים, גשו למיון מיידית (יש לכם בקושי 72 שעות, אין צורך בהפניה) ותקבלו טיפול מונע חשיפה לנגיף ה-HIV: מספר כדורים שצריך לקחת במשך 30 ימים.
  • שימו קונדום. אין דבר כזה לא נעים לי או לא רוצה לבקש!
  • עוד מידע תוכלו למצאו כאן




אז מה אתה (או מה זה): נושך כריות/בוחש בשוקו/אוחז כיורים?


הרבה אומרים כל מיני משפטים או כינויים כאלה בלי להבין במה מדובר, כאילו אנחנו בניינטינז ושלום אסייג עדין מנסה להצחיק בבדיחות רומנים שלובשים טריינינג.

הביטויים האלה - כמו הרבה התנהגויות בלתי הולמות שהיו עמנו עד לפני עידן ה-Me Too צריכים להיעלם מן העולם. התקדמנו. לא מקובל להשתמש בכינויים כאלה ואני בטח לא הולך להסביר מה כל אחד מהם אומר (מי שממש סקרן/ית מוזמן לפנות אלי בפרטי ואסביר את ההיסטוריה והמשמעות). גם המילה "הומו" צריכה לחזור למשמעותה המקורית ולהפסיק להיחשב כקללה.

יחד עם זאת, הסלנג ההומואי הולך והופך להיות נחלת הכלל, ומי שצריך עזרה בתרגום - אני פה בדיוק בשביל הדברים האלה! 😊

אגב, גייז, כמו כל מיעוט שרשאי לצחוק על עצמו, יכולים להמשיך ולהשתמש בכל כינוי/מילה שהם רוצים על עצמם, בין אם הוא אקטואלי או לא.




איך זה עובד במיטה? מה זה אקטיבי ופסיבי? איך יודעים מה אתה?


כלל ברזל: כמו שאתם לא רוצים שישאלו אתכם על מעלליכם ותנוחותים במיטה, כך אל תשאלו גייז.

מבין את הסקרנות, בשביל זה המציאו את האינטרנט.

בכל מקרה, אקטיבי, פסיבי וגם וורס הם תפקידים ותנוחות מחדר המיטות.

אקטיבי = חודר

פסיבי = נחדר

וורס = גם וגם

סייד = אדם שלא מקיים יחסי מין מלאים

חשוב לי להדגיש: להיות הומו זה לא רק אקטיבי או פסיבי אלא מכלול שלם של רגשות ומחשבות שממש לא מתחיל או מסתיים במיטה.

כדי לדעת, שואלים את הפרטנר מה העדפותיו. לרוב זה עולה די מהר ודי בהתחלה כדי להבין אם יש התאמה גם במישור הזה. באפליקציות להיכרויות ייעודיות ניתן פשוט לציין במקום מיוחד מהן העדפותיך (לא חובה).

כמו שיש התאמה אינטלגנטית, חזותית, אצל הגייז (לרוב) צריכה גם להיות גם התאמה מינית. למרות זאת, מכיר לא מעט זוגות זוגות בהם שני הפרטנרים הם בעלי אותה העדפה במיטה. איך זה מסתדר? מסתדרים. מוצאים פתרונות בהתאם לדינמיקה בין בני הזוג.

איך יודעים מה אני? יש כאלה שמרגישים את הצורך לנסות גם וגם כדי לדעת מה נעים להם יותר. יש כאלה שפשוט יודעים על עצמם. יש כאלה שיגלו מאוחר יותר את הצד השני וירצו לגוון או להחליף צד (תמיד, או באירועים/עם פרטנרים מיוחדים).

החיים הם דינמיים. אפשר להחליט שהיום אנחנו X ומחר אנחנו Y. או גם וגם.




עצוב לי בשבילך שאתה "כזה"


עצוב לי בשבילכם שאתם עצובים... על מה בעצם?

להפך, אתם צריכים להיות שמחים ומאושרים עבורי. אני מי שאני. אני אוהב את עצמי ומקבל את עצמי באהבה, וכך גם סביבתי. אני הכי שמח ומאושר שהייתי אי פעם.

אנחנו כבר לא באייטיז – ניינטיז. גייז (רובם) הם כבר לא אנשים מצורעים, חריגים בחברה, מוקצים מחמת מיאוס, שחבריהם מתנתקים מהם ומשפחותיהם נוטשים אותם לאנחות. העולם השתנה והתקדם. אפשר לראות אותנו וכמונו בכל מקום, לא רק בתל אביב ובתפקידים בכירים – החל מאלוף צבאי, שני שרים בממשלה ועד למנחי טלוויזיה פופולריים. לצאת מהארון זה כבר לא אישיו. יש למעלה מ-15,000 משפחות גאות. אנחנו כבר לא בודדים ולא לבד (ז"א לא יותר מהסינגל הממוצע).

בואו נשים את הדברים על השולחן. ידעתם. ואולי חשבתם שזה לא יבוא אף פעם. שזה ישאר מעומעם. אולי אפילו היה לכם נוח שאני בארון. עכשיו, עכשיו זה בחוץ. רשמי. ועכשיו צריך להתמודד עם הסיטואציה החדשה (בשבילכם) הזו. אז אולי בגלל זה עצוב לכם. אבל זה כבר שלכם. לא שלי.




מה עושים בטיפול המרה?


לא עברתי טיפול המרה, ובכל זאת, שמעתי מספיק מידע ממקור ראשון על ה"טיפולים הללו".

בטיפולי המרה ה"מטפל" (שבדרך כלל אין לו הסמכה מקצועית להיקרא "מטפל") ינסה לשכנע את המטופל

שהוא הומו בגלל שאבא/אמא שלו היו נשי/גברי מידי, שהמטופל סובל מטראומה כלשהי שהפכה אותו להיות גיי. הוא ינסה לגרום לו להאמין שתכונה מולדת ניתנת לשינוי.

זה יתחיל מבקשה פשוטה: לצבוט את עצמך בגומייה בכל פעם שתחשוב על גבר (מתוך אמונה שאפשר ליצור התנייה בין הומוסקסואליות לכאב). כשזה לא ילך, הוא ינזוף בך שאתה אשם, שאתה לא מנסה מספיק, שאתה לא משתדל.

הוא יבקש ממך להגביר את סף הכאב (ומתוך כך ומתוך התסכול והאשמה מגיעים גם ניסיונות ההתאבדות). הוא גם יבקש ממך לאונן על גברים זקנים, שמנים, מקומטים או כאלה שאינם אטרקטיביים בעיניך. הוא יכריח אותך לאונן על סרטי פורנו סטרייטים. לפעמים הוא יבקש להיות נוכח שם. שפיכת זרע לבטלה מקדשת לפתע האמצעים.

מכיר לא מעט חברים שהיו בטיפולי המרה. חלקם הגיעו לשם כי פשוט שנאו את עצמם ורצו להשתנות. אחרים הובלו לשם בלחץ המשפחה או הרבנים. רובם יצאו משם עם נזקים לצמיתות. פיתחו שריטה נפשית כזו או אחרת שמפריעה להם במשפחה, בעבודה, בזוגיות, בהקמת משפחה משלהם או בינם לבין עצמם.

אני מכיר מאות גאים דתיים. לא נתקלתי באחד שאמר "ניסיתי, הטיפול הצליח! אני סטרייט!". כן נתקלתי בכאלה שהטיפול "הצליח" והם התחתנו והביאו ילדים לעולם (ובלילות ובימים בוגדים במשפחתם בסתר), בניסיונות התאבדות שחלקם לא הסתיימו בניסיון בלבד.

עוד על טיפולי המרה ניתן לקרוא כאן

טיפולי המרה מסוכנים לנפש וצריכים להיות מחוץ לחוק. נקודה. אל תלכו לטיפולי המרה. לכו לטיפול פסיכולוגי רגיל אצל מטפל מוסמך ובעל רישיון ובקשו לשוחח על הזהות שלכם. הוא יאפשר לכם לחיות איתה בשלום בדרך שהכי מתאימה לכם.




בתכל'ס, היית לוקח כדור שהיה יכול להפוך אותך מחר בבוקר לסטרייט?


בעבר התשובה היתה כן, כי היה נדמה לי שלסטרייטים יש חיים יותר קלים.

עם הזמן, גיליתי שגם לסטרייטים, כמו לגייז, גם קשה לפעמים בחיים, אם לא יותר. נוסיף לכך את העובדה שאני פשוט חי כמו שאני אוהב ורוצה (הלוואי וכולכם תגיעו לחופש האמיתי הזה), ובאופן כללי שמח בחלקי, אז מה רע?

אני לא מוכן לוותר על היותי הומו כי זה (גם) מי שאני. אני מי שאני גם בזכות העובדה שנולדתי גיי. אני אוהב את עצמי ולא הייתי רוצה להשתנות או להיות מישהו אחר שאיננו אני. לא חיצונית ולא פנימית.




דוגרי, היית רוצה להיוולד סטרייט?


בדרך כלל, כששואלים אותי את השאלה הזאת, יוצאים מנקודת הנחה שאם הייתי נולד סטרייט החיים שלי היו יותר פשוטים. במקרה שלי זה קצת לא נכון, כי לא היו לי דילמות, חרטות, שנאה או אי-קבלה עצמית. אני גם לא רואה שלסטרייטים קל יותר ממני.

אם כבר, הייתי רוצה להיוולד אשכנזי פריבילגי עם מטבוליזם חלומי, בכפר שמריהו למשפחה שיש לה מספיק הון לנצח. האם זה היה מבטיח לי חיים פשוטים יותר? אולי. אי אפשר באמת לדעת.




דוגרי, זה לא ניסיון קצת לקבל תשומת לב?


לא הופכים לגייז כדי לקבל תשומת לב. יופי של השלכה הומופובית – שלרוב מגיעה יחד עם אי-קבלה עצמית.

הרי אם הייתי מגיע ב"הפתעה" לאירוע המשפחתי הקרוב שלוב ידיים עם בן זוג. פעירת עיניים, לחשושים, לחלק יתקע הבופה בגרון, חלק יתפסו מרחק, ויהיו גם כאלה שירכלו מאחורי הגב ש... אני מחפש תשומת לב – כך או כך זה יהיה השיח, והביקורת תהיה אותה ביקורת, ממניעה השונים והפרימיטיביים.





איך אפשר להיות הומו למרות מה שכתוב בתורה?


הו. הגענו לשאלת ה-פסוק. כאן חשוב לי להדגיש שאני לא תלמיד חכם, אברך, או רב.

אני אביתר, וזו היתה הדרך שלי להתמודד עם הסיטואציה.

נתחיל מעובדות. הביטוי "משכב זכר" מופיע 5 פעמים בתנ"ך, ובכולן (כן כן) הכוונה היא למין הטרוסקסואלי (ולא הומוסקסואלי), כלומר, יחסי מין בין גבר לאישה. מוזמנים לבדוק אותי.

אין איסור להיות הומו. האיסור (אם בכלל קיים, עוד נגיע לפרשנויות האורתודוקסיות השונות בהמשך) הוא על קיום יחסי מין כששני הפרטנרים זכרים. אין איסור בתורה, למשל, להיות לסבית (ולקיים יחסי מין לסביים), להיות הומו (הומו זו לא רק נטייה מינית, כבר דיברנו על זה), להיות בזוגיות חד מינית, להקים משפחה, לחוות אהבה, להיות מאמינים, להיות דתיים.

עכשיו בואו נדבר על הפסוק. הפסוק המפורסם מדבר על משהו מאוד מאוד ספציפי. הרי לא חסרות פרשנויות חז"ל (אורתודוקסיות! לא קונסרבטיביות ולא רפורמיות) על "ה-פסוק": החל מעבודת אלילים קדומה ועד לסברה שהפסוק מדבר על בעל הבוגד באישתו עם גבר אחר. גם לא חסרות דוגמאות במקרא ובגמרא על יחסים חד-מיניים. כן, גם בין תנאים.

הנה עוד כמה איסורים בתורה עם עונשים דומים או זהים: חילול שבת, איסור אכילת בשר וחלב, קיום יחסי מין לפני חתונה או עם אמצעי מניעה (גם לאחריה), נטילת גלולות.

היהדות, כשהיא רוצה, מוצאת פתרונות: עבודה בשבת (כ-ו-ל-ם פיקוח נפש?), שעוני שבת, מיחם, פלטה, מעלית שבת, פרוזבול, הלוואות בריבית, ייבום וחליצה, בישול גוי, שימוש בזום בליל הסדר ואני יכול לתת עוד אינספור דוגמאות מתגמשות.

אם היתה רוצה - היהדות היתה מוצאת היתר הלכתי גם בשביל הלהטב"ק (למה היא לא מוצאת? בשאלה הבאה).

העונש ההלכתי (כביכול) עבור בוגדים ובוגדות, נואפים ונואפות, מחללי שבת ועוד - זהה. איכשהו רק כשזה מגיע לקהילה הגאה (כמכלול. הפסוק כאמור אינו אוסר לסביות, אבל הן עדין מוקצות מחוץ ליהדות) פתאום העונש הקדום נהיה אקוטי. הלוואי והציבור הדתי ההומופובי היה יוצא נגד מחללי שבת או אוכלי הטרף, נניח, כמו שהוא יוצא נגד הקהילה.




זו מדינה יהודית! הומואים זה אסור על פי התורה


ספוילר: גם בתנ"ך, במשנה ובגמרא היו דמויות גאות וסיפורים להטב"קים, כולל דמויות להטב"קיות בקרב חז"ל.

מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. איכשהו, כשזה מגיע לשוויון זכויות בסיסי (להיות אבא, למשל), פתאום נשלף הקלף "אבל המדינה יהודית!". בדקתי, גם אני.

קצת מוזר לי איך חדרי המיטות והתענוגות של הציבור הישראלי הפכו להיות טרנדיים בעלוני שבת שקוראים בבית הכנסת. זהו? נפתרו כל נושאי התורה וקושיות ההלכה? כל יהודי ישראל והעולם מקיימים מצוות קלה כבחמורה, מלבד קהילת הלהטב"ק שמעכב את משיח צדקנו?

האם הציבור שופט או מדיר משורותיו את מחללי השבת? בועלי נידות? את האוכלים שאינם מברכים?

ריבית, שמיטה, איסור חמץ (בל יראה ובל ימצא), איסור חיתון עם מואביות שהוביל למלכות ישראל – כשההלכה רוצה היא מוצאת דרכים להתיר הוראות מדאורייתא. קשה להבין איך מקבלים חטאים חמורים אחרים בסלחנות.

חברים, הרכבת כבר יצאה לדרך. יש כאן למעלה מ-15,000 משפחות גאות, ילדיהם יהודים לכל דבר ועניין ומתגייסים לצבא. אם המדינה משתמשת בהם כמגן אנושי למען ההמשכיות של העם היהודי על האדמה הזו, מן הראוי שתקבל אותם כיהודים לכל דבר ועניין, בטח ובטח אם הוריהם יהודים. אם אותה "מדינת יהודית" לא מקבלת אותם, ואותי, מן הראוי שלא תדרוש מאיתנו את אותם החובות.

הרי לא מדובר במאבק דתי. המאבק הוא על ליברליות, קידמה, חופש. בדומה למאבק הפמיניסטית הדתייה (נשים קוראות קדיש, את מגילת אסתר, רוקדות עם ספרי תורה בשמחה תורה הפכו למראה טריוויאלי), אני מאמין שגם בנושא הלהטב"ק - האור יגבר על החושך.




להיות חלק מהציבור הדתי? אין מצב! מה פתאום?


ובכן, הוא כבר מקבל, לפי קול ההיגיון והלב: ארגונים כמו חברותא (הומואים דתיים) ובת קול (לסביות דתיות), שבל (שהכל ברא לכבודו) הקבוצות הדתיות והחרדיות באיגי (תנועת הנוער הגאה), קבוצות התמיכה הדתיות של ארגון תהיל"ה (הורים לילדים להטב"קים, שהיו שם גם בשביל משפחות דתיות וחרדיות שהחליטו שהן לא מסתירות את האמת מהסביבה),

תלמידים ותלמידות דתיים/ות ממשפחות גאות שלומדים בממ"דים, נערים ונערות בישיבות ובאולפנות שהם/ן כבר גייז מוצהרים, עשרות משפחות דתיות גאות הגרות ביישובים או בשכונות דתיות ומתפללות בבתי כנסת אורתודוקסיים, שבתות חתנים, כלות, בריתות וזבד הבת המתקיימות כולן בבתי כנסת דתיים ואורתודוקסים, ולאו דווקא באיזור המרכז או בבתי כנסת ליברליים. גם במגזר החרדי נרשם שינוי עצום. יגאל גואטה, למשל, הוא דוגמא נהדרת.




אתה ואלוהים, איך זה עובד?


אני לא חוטא כי פשוט נבראתי הומו. זה לא שהיתה לי אלטרנטיבה. קשה לי להאמין שהקב"ה לא ברא אותי באהבה. קשה לי להאמין שהוא ברא אותי כאדם חוטא בילט-אין.

(כן, ככה נבראתי. האם בחרתם את נטייתכם המינית או שנולדתם איתה? יש התייחסות בשאלה נפרדת לכך).

קשה לי להאמין שאלוהים היה מעדיף שאחיה בסבל, בשנאה עצמית, בשקר, בבדידות, עריריות, אומללות, צער והלכאת הנפש, כחריג ושונה בחברה, מוקצה.

בעולם שלי יש הפרדה מלאה בין הדת לאמונה. ולמרות זאת, אין שום בעיה הלכתית שלהטב"ק לא יהיה גם דתי וגם מאמין. יש אלפים כאלה שחיים בשלום עם עצמם וזהותם - הדתית, המינית.




מה עם טיפולי המרה, ניסית?


לא. אין פה מה "להמיר" או "לשנות". ככה נולדתי. זה מי שאני.

המחקר המדעי כבר קבע שנטייה מינית היא מולדת, אינה ניתנת לבחירה ואינה מושפעת מגורמים סביבתיים.

גם אין איך להמיר. רוב מדינות העולם המערבי וכל ארגוני הבריאות והפסיכולוגיה המובילים בעולם, ללא יוצא מן הכלל, הוציאו מחוץ לחוק טיפולים המנסים לשנות נטייה מינית, ובצדק.

כן, אני מכיר את אותן דוגמאות אנונימיות, שוליות ופסולות של בעלי אינטרסים טהרניים, צדקניים וצבועים אודות הצלחות זעירות, לכאורה, בתחום טיפולי ההמרה (ולא חלילה מחקרים מבוססים או הצלחות מאומתות ומוצהרות). כל זה, תוך התעלמות מוחלטת מהנזקים הכבדים והקשים שנגרמו בוודאות לחפים מפשע.

טיפולי המרה מסוכנים. מזיקים לבריאות הנפש ולא נמצאו יעילים. טיפולי המרה מובילים לאובדן בחיי אדם. השנאה העצמית וההלקאה הנפשית והפיזית מתגברים ככל שמתחוור שהנטייה הגאה לא הולכת לשום מקום והטיפול לא "מצליח". משם המדרון להענשה פיזית עד לנטילת חיים מאוד חלקלק.

טיפולי המרה צריכים להיות מחוץ לחוק. טיפולי המרה מסוכנים לנפש. וצריכים להיות מחוץ לחוק. לכו לטיפול פסיכולוגי רגיל אצל מטפל מוסמך ובעל רישיון.

לרוב, טיפולי המרה לא נעשים על ידי פסיכולוגים אלא על ידי אנשי חינוך מטעם עצמם ש"עברו הכשרה". לא יודע מה איתכם אבל, לא ממליץ לתת לאיש לא מוכשר מקצועית ללחוץ לכם על כפתורים כל כך רגישים בלוח הבקרה האישי שלכם בלי שיש לו הכשרה מתאימה לכך.

אגב, אדם בגיר בן 18 ומעלה שיגיע לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג מוסמך ובעל רישיון, ויבקש לחיות בשלום עם הזהות שלו, יקבל עזרה ומענה עד שיגיע אל השקט הנפשי המיוחל. פשוט אי אפשר להחליף את נטיית הלב איתה נולדת. עוד על טיפולי המרה ניתן לקרוא כאן




למה שלא תתחתן עם אישה ותקים משפחה נורמלית?


מאותה סיבה שאתם לא תתחתנו עם בני מינכם (אם אתם סטרייטים).

כן, היו בני משפחה שהציעו לי להתחתן עם אישה "כמוך" (או סטרייטית בלא ידיעתה או בתיאום סודי איתה) ולהקים איתה משפחה "נורמלית", להביא ילדים והכל.

ונניח שהייתי מתחתן עם אישה. והיינו יוצרים יחד חיים. כשהצאצאים שלנו יגיעו לגיל ההתבגרות ויעלו על זה שאבא לא באמת אוהב את אמא ושהביאו אותם לעולם מתוך אינטרס, וכל חייהם היו למעשה שקר אחד גדול. איך בדיוק המשפחה ה"נורמלית" הזו היתה ממשיכה לתפקד? איך מרפאים נפש של ילד כזה?

תסתכלו רגע על המשפחה "הנורמלית" שלנו. כמה ווריאציות של הורות ומשפחתיות יש אצלנו: סבתות שמגדלות את נכדיהן, אלמנות, גרושים, אימוצים בפורמטים שונים, נשואים בשנית, סכסוכים בין הורים וילדיהם עד כדי נתק מוחלט (אם תעברו עץ עץ, תגלו כמעט אצל כל אחד נתק כזה או אחר).

ובמאקרו, הורים (סטרייטים) מכים, אונסים, מטביעים, רוצחים את הילדים שלהם. אז על איזו נורמליות פה אנחנו מדברים? כל המחקרים, ללא יוצא מן הכלל, מראים שילדים במשפחות גאות מובילים בכל המדדים הרלוונטיים וברמות ההתפחות, בעיקר בגלל רמת ההשקעה הרבה שזוג גאה נדרש כדי להקים את התא המשפחתי שלו. ולא, הילדים לא הופכים לגייז ולא יוצאים משוגעים. התפלגות העדפה המינית שלהם דומה לכלל.

אין דבר כזה משפחה נורמלית. נקודה. בבוא העת, כשאקים את משפחתי עם אהוב ליבי, ויהיו לנו ילדים, היא תהיה נורמלית לחלוטין.




יש בכלל דבר כזה הומואים/גייז דתיים?


אוהו, בהחלט כן. אנחנו מדברים על מאות. בעצם, אלפים. מחוץ ובתוך הארון. רווקים ובזוגיות. נשואים והורים.

אני זוכר את השבת הגאה הראשונה שהשתתפתי בה. הייתי בהלם מכמות המשתתפים. מי ידע שיש כל כך הרבה הומואים דתיים, וגייז דתיים בכלל? איפה הייתם עד היום? איגי, חברותא ובת קול מרכזים את עיקר חברי הקהילה הדתית הגאה ודואגים לקיים פעילויות ומפגשים לחבריה.

הפתעה: לא כל ההומואים זה תל אביב ומסיבות ומשאיות. יש שיעורי תורה במהלך השבוע (וגייז חילוניים פוקדים אותם יותר ויותר), מסיבות (גברא זו דוגמא נהדרת) וסעודות שישי-שבת משותפות.

במגזר הדתי כמו במגזר הדתי, גם הגיי הדתי נע על הספקטרום: מחרדי ועד דתי לשעבר. ויש את ספקטרום הארון: מאלה שלגמרי בפנים ובהכחשה ועד לאלה שבקבלה מלאה ובחוץ לגמרי.




אתה באמת חושב שהממסד הרבני יתיר לכם להיות גייז?


כן, הוא כבר שם. אפילו הממסד הרבני האורתודוקסי התקדם ומצהיר לקבל גייז בריש גלי: הרב שרלו, הרב בני לאו ("ארון הוא מוות"), הרב אברהם סתיו האמיץ שבמאמר אחד הסביר למה בני נוער ומבוגרים לא חוטאים כשהם מאוננים, וגם מכון באר אמונה שמרצים ומנחים אנשי חינוך דתיים איך להתמודד עם בני נוער גאים.

למרות כל עלוני השבת, והשו"תים, וה"עדויות" על אלה שהצליחו להמיר את נטייתם (שימו לב: אף פעם הם לא יגידו שהם הפכו להיות סטרייטים, אלא פשוט "הצליחו" להשתיק/להסוות/להסתיר את היותם הומואים,עד הבגידה באה) הציבור הדתי והממסד הרבני מקבלים גייז וימשיכו לקבל. מספיק להסתכל על 3 השנים האחרונות כדי לראות עד כמה השינוי ניכר.


עוד על להט"ב ויהדות אפשר לקרוא כאן.





אני חושב/ת שאני גם, אתה יודע, כמוך. איך אפשר לדעת בוודאות?


קודם כל, תודה ששיתפתם והייתם אמיצים מספיק לבדוק מול עצמכם מי אתם ומה אתם.

התשובה פשוטה: מרגישים.

אני מאמין (וגם המדע, הרפואה והפסיכולוגיה) שכולנו נולדנו על הספקרטום בין משיכה לגברים ולנשים.

כל אחד מאיתנו ממוקם באופן אישי, מיוחד ושונה על הציר: יש כאלה שימשכו לגמרי לנשים או לגברים, ויש כאלה שהם גם וגם, או קצת וקצת, או לפעמים פה ולפעמים שם.

יש לא מעט בני משפחה וחברים שהתוודו בפניי שהם סקרנים ורוצים לנסות אבל פוחדים לגלות מה יקרה כשילחצו על הכפתור, כשיפתחו את תיבת הפנדורה.

נכון, צריך כנות עצומה, אומץ, כדי להיות פתוחים לנסות, להתנסות, לחוות ולנהל עם עצמכם דיאלוג כן ואמיתי: "זה מתאים לי", "זה לא", או "אולי זה יכול להתאים לי". במקרה הכי גרוע, יוסר הספק ותגלו על עצמכם משהו חדש שעדין לא ידעתם או שתחזקו את דעתכם לגבי הקיים.

תהיו מי שאתם. גאים בדרך החיים שבחרתם. והעיקר - תאהבו את עצמכם❤️




למה אומרים שהומואים חולי איידס?


כן, היו בני משפחה שברגע שאמרתי להם שאני הומו כל מה שהם ראו מול הפנים שלהם זה "הומו=איידס=עופרה חזה".

תודה על הסטיגמה, עמוס גוטמן. נתחיל מזה שלא כל ההומואים חולי/נשאי איידס/HIV. הרוב נזהר, שומר על עצמו, ובריא כמוני כמוכם.

עכשיו, אם אנחנו כבר כאן, בואו נתעדכן רגע, יחד:

  • איידס היא לא מחלה שפוגעת רק בהומואים, אלא מחלה שפוגעת בכל מי שמקיים יחסי מין לא מוגנים.
  • לא נדבקים מאיידס בחיבוק, נשיקה, התעטשות, החלפת דמעות, אכילה מכלי אוכל משותפים, תפוזים מוזרקים וכד'.
  • רוב הנדבקים בעת האחרונה הם לא גייז אלא נדבקות סטרייטיות שהן/הפרטנרים שלהם/ן לא משתמשים/ות באמצעי מניעה.
  • היום כבר לא מתים מאיידס אלא נשארים נשאי HIV (כלומר המחלה לא מתפרצת).
  • נשאי HIV מטופלים, חיים היום עד גיל 90 (ואפילו יותר) ויכולים להביא צאצאים בריאים לחלוטין.
  • המחלה הפכה להיות מחלה כרונית, קלה ופשוטה (יותר מסכרת, למשל).
  • כל עוד הנשא מטופל באופן קבוע, הוא לא יוכל להדביק. הנגיף עד כדי כך מוחלש שבבדיקת דם רגילה (של הנשא המטופל) הוא כלל לא ימצא.
  • ה"קוקטייל" המפורסם, הפך להיות כדור אחד ביום (או זריקה אחת, אחת לכמה חודשים).
  • ניתן לקיים יחסי מין לא מוגנים אם לוקחים כדור יומי בשם פרפ באופן קבוע, המונע היבדקות ב-HIV (אך לא מיתר מחלות המין).
  • אם אתם מקיימים יחסי מין (גם אם מוגנים) עם פרטנרים לא קבועים (גם אם אתם סטרייטים), בקשו מהרופא שלכם אחת ל-3 חודשים הפנייה לסקר מחלות מין הכולל, בין השאר, בדיקות דם, שתן, לוע ועוד.
  • קיימתם יחסי מין לא מוגנים? גם אם אתם סטרייטים, גשו למיון מיידית (יש לכם בקושי 72 שעות, אין צורך בהפניה) ותקבלו טיפול מונע חשיפה לנגיף ה-HIV: מספר כדורים שצריך לקחת במשך 30 ימים.
  • שימו קונדום. אין דבר כזה לא נעים לי או לא רוצה לבקש!
  • עוד מידע תוכלו למצאו כאן




אז מה אתה (או מה זה): נושך כריות/בוחש בשוקו/אוחז כיורים?


הרבה אומרים כל מיני משפטים או כינויים כאלה בלי להבין במה מדובר, כאילו אנחנו בניינטינז ושלום אסייג עדין מנסה להצחיק בבדיחות רומנים שלובשים טריינינג.

הביטויים האלה - כמו הרבה התנהגויות בלתי הולמות שהיו עמנו עד לפני עידן ה-Me Too צריכים להיעלם מן העולם. התקדמנו. לא מקובל להשתמש בכינויים כאלה ואני בטח לא הולך להסביר מה כל אחד מהם אומר (מי שממש סקרן/ית מוזמן לפנות אלי בפרטי ואסביר את ההיסטוריה והמשמעות). גם המילה "הומו" צריכה לחזור למשמעותה המקורית ולהפסיק להיחשב כקללה.

יחד עם זאת, הסלנג ההומואי הולך והופך להיות נחלת הכלל, ומי שצריך עזרה בתרגום - אני פה בדיוק בשביל הדברים האלה! 😊

אגב, גייז, כמו כל מיעוט שרשאי לצחוק על עצמו, יכולים להמשיך ולהשתמש בכל כינוי/מילה שהם רוצים על עצמם, בין אם הוא אקטואלי או לא.




איך זה עובד במיטה? מה זה אקטיבי ופסיבי? איך יודעים מה אתה?


כלל ברזל: כמו שאתם לא רוצים שישאלו אתכם על מעלליכם ותנוחותים במיטה, כך אל תשאלו גייז.

מבין את הסקרנות, בשביל זה המציאו את האינטרנט.

בכל מקרה, אקטיבי, פסיבי וגם וורס הם תפקידים ותנוחות מחדר המיטות.

אקטיבי = חודר

פסיבי = נחדר

וורס = גם וגם

סייד = אדם שלא מקיים יחסי מין מלאים

חשוב לי להדגיש: להיות הומו זה לא רק אקטיבי או פסיבי אלא מכלול שלם של רגשות ומחשבות שממש לא מתחיל או מסתיים במיטה.

כדי לדעת, שואלים את הפרטנר מה העדפותיו. לרוב זה עולה די מהר ודי בהתחלה כדי להבין אם יש התאמה גם במישור הזה. באפליקציות להיכרויות ייעודיות ניתן פשוט לציין במקום מיוחד מהן העדפותיך (לא חובה).

כמו שיש התאמה אינטלגנטית, חזותית, אצל הגייז (לרוב) צריכה גם להיות גם התאמה מינית. למרות זאת, מכיר לא מעט זוגות זוגות בהם שני הפרטנרים הם בעלי אותה העדפה במיטה. איך זה מסתדר? מסתדרים. מוצאים פתרונות בהתאם לדינמיקה בין בני הזוג.

איך יודעים מה אני? יש כאלה שמרגישים את הצורך לנסות גם וגם כדי לדעת מה נעים להם יותר. יש כאלה שפשוט יודעים על עצמם. יש כאלה שיגלו מאוחר יותר את הצד השני וירצו לגוון או להחליף צד (תמיד, או באירועים/עם פרטנרים מיוחדים).

החיים הם דינמיים. אפשר להחליט שהיום אנחנו X ומחר אנחנו Y. או גם וגם.




עצוב לי בשבילך שאתה "כזה"


עצוב לי בשבילכם שאתם עצובים... על מה בעצם?

להפך, אתם צריכים להיות שמחים ומאושרים עבורי. אני מי שאני. אני אוהב את עצמי ומקבל את עצמי באהבה, וכך גם סביבתי. אני הכי שמח ומאושר שהייתי אי פעם.

אנחנו כבר לא באייטיז – ניינטיז. גייז (רובם) הם כבר לא אנשים מצורעים, חריגים בחברה, מוקצים מחמת מיאוס, שחבריהם מתנתקים מהם ומשפחותיהם נוטשים אותם לאנחות. העולם השתנה והתקדם. אפשר לראות אותנו וכמונו בכל מקום, לא רק בתל אביב ובתפקידים בכירים – החל מאלוף צבאי, שני שרים בממשלה ועד למנחי טלוויזיה פופולריים. לצאת מהארון זה כבר לא אישיו. יש למעלה מ-15,000 משפחות גאות. אנחנו כבר לא בודדים ולא לבד (ז"א לא יותר מהסינגל הממוצע).

בואו נשים את הדברים על השולחן. ידעתם. ואולי חשבתם שזה לא יבוא אף פעם. שזה ישאר מעומעם. אולי אפילו היה לכם נוח שאני בארון. עכשיו, עכשיו זה בחוץ. רשמי. ועכשיו צריך להתמודד עם הסיטואציה החדשה (בשבילכם) הזו. אז אולי בגלל זה עצוב לכם. אבל זה כבר שלכם. לא שלי.




מה עושים בטיפול המרה?


לא עברתי טיפול המרה, ובכל זאת, שמעתי מספיק מידע ממקור ראשון על ה"טיפולים הללו".

בטיפולי המרה ה"מטפל" (שבדרך כלל אין לו הסמכה מקצועית להיקרא "מטפל") ינסה לשכנע את המטופל

שהוא הומו בגלל שאבא/אמא שלו היו נשי/גברי מידי, שהמטופל סובל מטראומה כלשהי שהפכה אותו להיות גיי. הוא ינסה לגרום לו להאמין שתכונה מולדת ניתנת לשינוי.

זה יתחיל מבקשה פשוטה: לצבוט את עצמך בגומייה בכל פעם שתחשוב על גבר (מתוך אמונה שאפשר ליצור התנייה בין הומוסקסואליות לכאב). כשזה לא ילך, הוא ינזוף בך שאתה אשם, שאתה לא מנסה מספיק, שאתה לא משתדל.

הוא יבקש ממך להגביר את סף הכאב (ומתוך כך ומתוך התסכול והאשמה מגיעים גם ניסיונות ההתאבדות). הוא גם יבקש ממך לאונן על גברים זקנים, שמנים, מקומטים או כאלה שאינם אטרקטיביים בעיניך. הוא יכריח אותך לאונן על סרטי פורנו סטרייטים. לפעמים הוא יבקש להיות נוכח שם. שפיכת זרע לבטלה מקדשת לפתע האמצעים.

מכיר לא מעט חברים שהיו בטיפולי המרה. חלקם הגיעו לשם כי פשוט שנאו את עצמם ורצו להשתנות. אחרים הובלו לשם בלחץ המשפחה או הרבנים. רובם יצאו משם עם נזקים לצמיתות. פיתחו שריטה נפשית כזו או אחרת שמפריעה להם במשפחה, בעבודה, בזוגיות, בהקמת משפחה משלהם או בינם לבין עצמם.

אני מכיר מאות גאים דתיים. לא נתקלתי באחד שאמר "ניסיתי, הטיפול הצליח! אני סטרייט!". כן נתקלתי בכאלה שהטיפול "הצליח" והם התחתנו והביאו ילדים לעולם (ובלילות ובימים בוגדים במשפחתם בסתר), בניסיונות התאבדות שחלקם לא הסתיימו בניסיון בלבד.

עוד על טיפולי המרה ניתן לקרוא כאן

טיפולי המרה מסוכנים לנפש וצריכים להיות מחוץ לחוק. נקודה. אל תלכו לטיפולי המרה. לכו לטיפול פסיכולוגי רגיל אצל מטפל מוסמך ובעל רישיון ובקשו לשוחח על הזהות שלכם. הוא יאפשר לכם לחיות איתה בשלום בדרך שהכי מתאימה לכם.




בתכל'ס, היית לוקח כדור שהיה יכול להפוך אותך מחר בבוקר לסטרייט?


בעבר התשובה היתה כן, כי היה נדמה לי שלסטרייטים יש חיים יותר קלים.

עם הזמן, גיליתי שגם לסטרייטים, כמו לגייז, גם קשה לפעמים בחיים, אם לא יותר. נוסיף לכך את העובדה שאני פשוט חי כמו שאני אוהב ורוצה (הלוואי וכולכם תגיעו לחופש האמיתי הזה), ובאופן כללי שמח בחלקי, אז מה רע?

אני לא מוכן לוותר על היותי הומו כי זה (גם) מי שאני. אני מי שאני גם בזכות העובדה שנולדתי גיי. אני אוהב את עצמי ולא הייתי רוצה להשתנות או להיות מישהו אחר שאיננו אני. לא חיצונית ולא פנימית.




דוגרי, היית רוצה להיוולד סטרייט?


בדרך כלל, כששואלים אותי את השאלה הזאת, יוצאים מנקודת הנחה שאם הייתי נולד סטרייט החיים שלי היו יותר פשוטים. במקרה שלי זה קצת לא נכון, כי לא היו לי דילמות, חרטות, שנאה או אי-קבלה עצמית. אני גם לא רואה שלסטרייטים קל יותר ממני.

אם כבר, הייתי רוצה להיוולד אשכנזי פריבילגי עם מטבוליזם חלומי, בכפר שמריהו למשפחה שיש לה מספיק הון לנצח. האם זה היה מבטיח לי חיים פשוטים יותר? אולי. אי אפשר באמת לדעת.




דוגרי, זה לא ניסיון קצת לקבל תשומת לב?


לא הופכים לגייז כדי לקבל תשומת לב. יופי של השלכה הומופובית – שלרוב מגיעה יחד עם אי-קבלה עצמית.

הרי אם הייתי מגיע ב"הפתעה" לאירוע המשפחתי הקרוב שלוב ידיים עם בן זוג. פעירת עיניים, לחשושים, לחלק יתקע הבופה בגרון, חלק יתפסו מרחק, ויהיו גם כאלה שירכלו מאחורי הגב ש... אני מחפש תשומת לב – כך או כך זה יהיה השיח, והביקורת תהיה אותה ביקורת, ממניעה השונים והפרימיטיביים.





איך גייז מתחתנים?


בארץ, כמובן, אסור לנו להתחתן. המדינה שלי מסוגלת לרשום אותי כנשוי באושר במשרד הפנים רק אם אקיים את טקס המיסוד עם שאהבה נפשי במדינה זרה שאינה הבית שלי.

איך נרשמים כנשואים? מתחתנים בחו"ל (בפאתי אירופה ועד ניו יורק, למשל) הווליום של הטקס תלוי בכם (מפגישה סתמית בבניין עירייה אפרורי ועד חופה אורתודוקסית בוהקת), מביאים את תעודת הנישואים למשרד הפנים ומעדכנים את הספח של תעודת הזהות.

פרוצדורה דבילית, בירוקרטית ומיותרת, הרי בסופו של דבר ארשם כנשוי. למה אני לא יכול להתחתן כאן, באותה המדינה שיודעת לגבות ממני היטב מיסים ותשלומים שונים ומכריחה אותי לסכן את גופי ונפשי עבורה לפחות שלוש שנים (אני הגדלתי ועשיתי שירות קבע)?




איך גייז נרשמים כהורים?


בניגוד לזוג סטרייטי, זוג גאה צריך להוכיח זיקה גנטית לילדים שלו.

כלומר, אם אתם זוג סטרייטי שחזר מתהליך פונדקאות בחו"ל (חלקו על חשבון המדינה, אגב) – הכל סבבה. היכנסו כולכם לארץ, הירשמו במשרד הפנים ובא לציון גואל.

לעומת זאת, אם אתם גייז שחזר מתהליך פונדקאות בחו"ל (על חשבונכם, כמובן), לא תוכלו להיכנס עם הילדים שלכם בלי בדיקת אבהות: עניין של 6,000₪-9,000₪ לבדיקה, על חשבון הזוג כמובן. הרי ידוע שאנחנו ציידי תינוקות.

ואם הצאצא מזרעו של הפרטנר שלכם, אתם צריכים להתחיל הליך אימוץ משותף על הצאצא: תהליך ארוך שמשרד הפנים משתדל לגרור רגליים ולהקשות רק על המשפחות הגאות. באופן מקרי, האטת התהליך החלה כשהשר הנוכחי חזר לעמוד בראש המשרד ממנו הוא נכנס בעבר לכלא.

זוגות סטרייטים, למותר לציין, לא זקוקים לבדיקת אבהות או להליך אימוץ, ופשוט באים למשרד הפנים ונרשמים במשרד הפנים כהורים, בלי שום חובת הוכחה.




איך קובעים מי האבא ומי האמא בבית?


קודם כל הפרדיגמות הללו כבר לא רלוונטיות. לא רק בשביל גייז אלא גם בעולם הסטרייטי.

בעידן בו גם האישה מנהלת קריירה ומרוויחה לפעמים יותר מבן זוגה, בזמנים בהם עולם התעסוקה משתנה לנגד עיננו (עבודה מהבית, גמישות תעסוקתית לאורך שעות היום מתוך מטרה לשילוב מקסימלי בין חיי המשפחה לקריירה, ריבוי מקומות עבודה ועוד), כבר אין באמת חלוקה מגדרית כמו פעם.

כך גם אצל הגייז. יש דינמיקה זוגית בריאה. מטלות הבית מתחלקות בהתאם לדיאלוג הפורה בין בני הזוג ולמבנה אישיותם.




איך עובד תהליך הפונדקאות?


בתהליך הפונדקאות לוקחים את הזרע שלי, את הזרע של בן זוגי, משתילים אותם בביצית נבחרת (בתקווה שיצאו תאומים - חיסכון בעלויות ההליך) ואת הביצית המופרית משתילים בפונדקאית (נושאת ההיריון) המתנדבת (אני מדגיש: הפונדקאית נושאת ברחמה ביצית מופרית שאינה שלה).

בישראל רק גברים (יחידניים או בזוגיות; סטרייטים או גייז) לא רשאים להביא ילדים לעולם בתהליכי פונדקאות, גם אם הייתי מוצא בעצמי תורמת ביצית ופונדקאית מתנדבות. ממדינה שמקדשת כל כך את ההמשכיות, מעודדת ילודה ויודעת לגבות ממני שירות צבאי בחובה וקבע, מיסים ותשלומים שונים המתקרבים לחצי משכורת, הייתי מצפה להיות שווה זכויות ולא מופלה בחוק.

נכון להיום, תהליך פונדקאות לגייז יכול להיעשות בארה"ב (הפונדקאית יכולה לקבל תשלום וכיסוי ההוצאות במהלך ההיריון ולאחריו) ובקנדה (התנדבותי לחלוטין).

תהליך מוצלח עולה כמיליון ש"ח.

כן, מה שלרובכם עולה חינם, אצלי יעלה קרוב לסכום בן 7 ספרות.

גם לאחר הלידה המוצלחת, התהליך רחוק מלהסתיים.

בניגוד לזוג סטרייטי, זוג גאה חייב להוכיח זיקה גנטית לצאצא שלהם, הרי ידוע שאנחנו גנבי תינוקות.

אין אפשרות להיכנס עם הצאצא שלך לארץ בלי בדיקת אבהות (עניין של 6,000-9,000 ₪ לבדיקה, על חשבונך כמובן). רק גייז צריכים לבוא ולהוכיח זיקה גנטית לצאצא שלהם. ידוע שאנחנו ציידי תינוקות.

ואם הצאצא מזרעו של הפרטנר שלכם, אתם צריכים להתחיל הליך אימוץ משותף על הצאצא: תהליך ארוך שמשרד הפנים משתדל לגרור רגליים ולהקשות על רק על המשפחות הגאות. באופן מקרי, האטת התהליך החלה כשהשר הנוכחי חזר לעמוד בראש המשרד ממנו הוא נכנס בעבר לכלא.

זוגות סטרייטים, למותר לציין, לא זקוקים לבדיקת אבהות או להליך אימוץ, ופשוט באים למשרד הפנים ונרשמים במשרד הפנים כהורים, בלי שום חובת הוכחה.




איך עובד תהליך ההורות המשותפת?


בתהליך ההורות המשותפת מכירים מישהי שמעוניינת להביא ילדים לעולם בלי להיכנס לזוגיות הטרוסקסואלית (כי היא לסבית, כי היא סטרייטית שלא מצאה חתן, סתם מתוך אידיאולוגיה וכיו"ב).

אחרי שמכירים ובחרנו את המיועד/ת (בדרך כלל הולכים להרבה דייטים משותפים, טיולים בארץ ובעולם, מפגשי הורים ומשפחות, הדרכה הורית, טיפול זוגי – כל זוג והרצון שלו), הולכים לעורך דין לענייני משפחה ומגשר, ומנהלים דיאלוג כן על כל הנקודות הרגישות שאפשר לחשוב עליהן (מה יקרה אם את/ה תכיר/י מישהו/י, רילוקיישן, חזרה בשאלה/תשובה, מעבר מגורים, התערבות המשפחה בגידול הילד וכד') ומנסחים הסכם המיועד ל-18 שנה (כן כן, כמו חוזה שכירות, רק ל-18 שנה ובעצם לכל החיים). סיפורי הורות משותפת מוצלחים הם כאלה שהחוזה מעולם לא יצא מהמעטפה מאז שנחתם.

לאחר מכן תהליך ההפרייה יכול להתבצע בהתאם להחלטת השותפים.

במידה וירצו, המדינה תממן את התהליך.

תזכורת: אישה בישראל שרוצה להיות אמא תקבל מהמדינה טיפולי הפריה, פונדקאות ואם תרצה גם תרומת זרע בחינם, על חשבון המדינה; גבר לעומת זאת, לא יקבל מופלה ולא יקבל דבר.





מה ההבדל בין הומו לגיי?


בגדול, אין הבדל. לרוב, בעברית, הומו=גיי.

המילה gay באנגלית נחשבת כמילה נייטרלית לתיאור הומו או לסבית.

לצערי, "הומו" בעברית, היא קללה נפוצה, כבר מגילאי הגן, גם בימים אלה.

גם ללא מעט הומואים יהיה קל יותר להגיד "אני גיי" משום שהיא נחשבת למילה ניטרלית ללא קונוטציות כלשהן (שליליות או חיוביות).

מבחינתי אין הבדל. אני הומו. אני גיי. אני אביתר.




למה יש יותר גייז מפעם?


התשובה פשוטה: כי אין יותר גייז מפעם.

מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת, כל המחקרים מוכיחים, ללא יוצא מן הכלל וללא ספק, שבכל מדגם אוכלוסייה שנדגם, נמצאים בין 4%-14% המשתייכים לקהילת הלהטב"ק (לא רק הומואים אלא גם לסביות, דו מיניים וכד').

גם בקרב כפרים וערים פרו-להט"בים, בהן יש נוכחות פומבית יותר של גייז או משפחות גאות - אין יותר גייז במדגם האוכלוסיה, גם לא בקרב המשפחות הגאות עצמם: רוב צאצאיהם – סטרייטים. במילים אחרות, נטייה מינית איננה תכונה נרכשת ואינה מדבקת. אי אפשר להפוך להיות גיי.




מה אתם עוד רוצים? היחס אליכם כבר השתנה, כבר מקבלים אתכם!


קיים הבדל עצום בין לדעת לבין לקבל.

להרבה אנשים "אין בעיה עם הומואים" אבל ברגע שהם רואים זוג גאה מחזיק ידיים, מתחבק, מתנשק - זו כבר "פרובוקציה" (ומה היה קורה עם זוג סטרייטי היה עושה בדיוק את אותו הדבר?).

ידיעה - יש שיפור.

קבלה - אנחנו עוד לא שם...

נכון, והוא עוד ימשיך להשתפר ולהשתנות.

החברה הישראלית עברה שינוי מואץ יחסית ביחסיה לקהילה הגאה.

עד אמצע שנות ה-90 נטייה מינית שאינה סטרייטית היתה עילה לאלימות, פיטורים מהעבודה, אי-גיוס/הדחה מצה"ל ובאופן כללי לאפליה וניכור חברתי, משפחתי, תעסוקתי ועוד. המשטרה (וגם הממסד הרפואי, אגב) היתה מתייחסת אלינו כאל אוכלוסייה נגועה ומזוהמת שצריך לטפל בה רק בכפפות (לא של משי. כפפות כפפות. מגומי).

גייז (רובם) הם כבר לא אנשים מצורעים, חריגים בחברה, מוקצים מחמת מיאוס, שחבריהם מתנתקים מהם ומשפחותיהם נוטשים אותם לאנחות ולבדידות עולם. העולם השתנה והתקדם. אפשר לראות אותנו וכמונו בכל מקום, לא רק בתל אביב ובתפקידים בכירים – החל מאלוף צבאי, שני שרים בממשלה ועד לזמרים, שחקנים ומנחי טלוויזיה פופולריים, 15,000 משפחות גאות.

ועדין, עדין יש הרבה מה לעשות, לשנות לשפר.

ביום בו נהיה שווי זכויות בחוק בכל תחום, ללא תלות בנטייה מינית או בזהות מגדרים, ביום בו גייז יתחבקו, יתנשקו, או יפגינו אהבה בלי לחטוף מכות, להירצח, בלי שזה ייחשב כ"גועל נפש", "פרובוקציה", בשונה מאחיהם הסטרייטים, ביום בו אוכל להתחתן ולהיות אבא בלי להשקיע הון או לנסוע למדינה זרה, אז נדע שקיבלו אותנו, הפעם על באמת.




מה זה להטב"ק?


להט"ב הם ראשי התיבות של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים.

המונח בא לתאר נטיות מיניות, זהויות מיניות ומגדריות ולכנסן לזהות אחת.

בשנים האחרונות התחלנו להשתמש במונח להטב"ק (הוספנו את ה"קוויר")

להערכתי, לאט לאט אנו נעבור להשתמש במונח הכיפי "הקהילה הגאה" שפשוט אינו מגביל מי כן יכול להיכלל תחת כותרת הגג של "הקהילה".

נטייה מינית (הומו, לסבית למשל) ונטייה מגדרית (טרנסג'נדר) שונות מאוד האחת מהשנייה, אבל, אנו חברי הקהילה רואים בעצמנו שותפים ושותפות במאבק נגד כפיית ואפליית תפקידי מגדר, תוך דיכוי הגיוון והשונות האנושית.

באופן אישי אני מאמין שכולנו נולדנו על הספקטרום. חלקנו נמשכים רק לנשים, חלקנו רק לגברים, חלקנו קצת וקצת, או גם וגם. מי יותר ומי פחות. כך שבאיזשהו מקום כולנו משתייכים לקהילה הגאה.




מה זה המצעד הזה שכל הזמן מדברים עליו?


מצעד הגאווה הוא מצעד שנתי המתקיים ברחבי העולם. לא מעט סטרייטים (סביב מחצית מהצועדים, אם לא יותר) צועדים יחד איתנו מתוך הבעת תמיכה במאבק (טוב נו, הם גם נהנים מהאווירה השמחה והכיפית).

הנה באמת מה שקורה במצעד בתל אביב: זה מתחיל מהפנינג חוויתי וצבעוני ופיקניק של משפחות גאות. רק אחר כך, רבע מיליון איש מתחילים לצעוד בבגדים (מוזמנים להצטרף!). מניפים שלטים. רוקדים. פשוט שמחים. מה שמראים בטלוויזיה הוא הקוריוז. מה רציתם שיראו? את הטריוויאלי והמשעמם? ככה לא מייצרים חדשות.

ברוב העולם הציבור בכלל לא יצעד במצעד, אלא יעודד משני צידי הרחוב תהלוכה ססגונית. אגב, במצעד התל אביבי בעל המשאיות תוכלו לראות משאית של משפחות גאות או של קהילת "קשת הזהב" (להטב"קים בגילאי הזהב). קל להסתכל על המשאיות הבודדות שמעודדות ליינים של מסיבות תל אביביות, אבל הן לא היחידות והן לא העיקר.

המצעד בתל אביב שונה מהמצעד בירושלים, בחיפה או ברחובות, שהם צעדת מחאה הפגנתית (אופס, שמעתם עוד בלון סטיגמטי מתפוצץ?).




מה הסיפור של גברים בתחתונים על משאיות עם קונפטי ונצנצים?


סטיגמה.

בשיעור הראשון לתואר בתקשורת המונים לומדים מהו המושג "חדשות".

"כלב נשך אדם" – לא חדשה. זה קורה כמעט כל יום, בכל העולם.

"אדם נשך כלב" – הו, הנה משהו ייחודי ומעניין!

אותו הדבר גם סטיגמת המשאיות והגברים בתחתונים.

כמה הומואים אתם מכירים באמת, היכרות אישית קרובה, ולא כתדמית? כמה מהם מסוממים? לובשי חוטיני? נשאים? על משאיות? כמו בכל חברה, גם בקהילה הגאה יש גיוון (למשל, למעלה מ-320,000 צועדים וצועדות בבגדים מלאים במצעד התל-אביבי) ויש שוליים רעשניים (20 גברים על משאיות). סינק וידיאו בן 15 שניות על מצעד הגאווה לא יכול להציג את מורכבות המציאות והאוכלוסיה הגאה על שלל רבדיה.

קל להתעלם מיותר מרבע מיליון איש צועדים בבגדים, סבים וסבתות, אמהות ואבות, הורים וילדיהם, סתם צעירים. קל להתעלם מהשלטים והמשרוקיות. קל להתעלם מהשמחה ומההפגנה, מהצעדה והמחמאה. הרבה יותר קל להראות משאית פרובוקטיבית אחת מתוך 15 (ובכלל, עורך חדשות שבוחר להראות שקר ולהציג אותו כחזון הכלל הוא בעיני לא פחות הומופבי מח"כ שמארגן את "מצעד הבהמות").

לסיכום, מדובר במיעוט של המיעוט, ואין הפרט מעיד על הכלל. מוזמנים לצעוד ולהיווכח בעצמכם.




איפה יש מצעד? רק בתל אביב או ירושלים?


המצעדים המרכזיים, כמובן, מתרחשים בתל אביב (המסיבתי יותר) ובירושלים (ההפגנתי יותר, שם גם לא תראו משאיות, למשל), אבל לא רק שם:

בשנים האחרונות בחודש הגאווה (יוני) נתלים דגלי הגאווה בעשרות רבות של ערים בישראל, ובנוסף נערכים מצעדי גאווה ואירועי גאווה רבים גם בחיפה, באר שבע, פתח תקווה, טבריה, עפולה, בית שמש, עמק הירדן, נתניה, בת ים, גבעת שמואל, רחובות, רמת גן, גבעתיים, אילת, נהריה, דימונה, חריש, פרדסיה, קריית אונו וכן – גם יהוד.

בחלק מהערים יהיה מצעד. בחלק מהערים יהיו אירועי גאווה אחרים (למשל, הרצאות שונות, שולחנות עגולים ועוד).

מוזמנים לבוא, לשמוע, להשמיע, לחלוק, לשתף ולהצטרף. זה לא אומר שאתם גייז. זה אומר שאתם בני אדם. אנחנו לא נושכים.




למה צריך מצעד?


באנגלית זה נשמע יותר טוב.

התרגום העברי למקור באנגלית (Pride Parade) קצת השתבש. מקור הביטוי "Pride" - "גאווה" הוא בהיפוך מהמילה "בושה". בניגוד לחברה ההטרוסקסואלית, שראתה בעבר בזהותם של הצועדים ותומכיהם בושה ולעיתים חטא, חברי קהילת הלהטב"ק גאים בזהותם ואינם מתנצלים עליה או מתביישים בה, ומצפים מהחברה כולה שתקבלם כפי שהם – ועל כך אנחנו צועדים.

המצעדים התפתחו מהפגנות מחאה או תביעת זכויות, ובמקומות שונים הם עדיין נושאים אופי הפגנתי (למשל ירושלים), אך במקומות אוהדים יותר ללהט"ב (למשל תל אביב) הוא הפך ברבות השנים למצעד ססגוני בעל אופי קרנבלי, שבו יניפו דגלי גאווה, ינגנו מוזיקה קצבית, דראגיסטים יופיעו ועוד. גם במצעדים אלו קיים עדיין גם אלמנט מחאתי, פוליטי וחינוכי.




למה הדגל שלכם נראה ככה?


דגל הגאווה מורכב מששת צבעי הקשת (מלמעלה למטה: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול).

צבעי הקשת המרכיבים את הדגל מסמלים רבגוניות ושוויון: היופי ביכולתם של אנשים שונים האחד מהשני, לחיות יחד, זה לצד זה, בצורה הרמונית (כמו הצבעים בדגל).

תזכורת: על פי הסיפור התנ"כי, ניתנה הקשת הראשונה בשמיים לנח אחרי המבול, כאות לברית האלוהים שלא ישמיד שוב את האנושות בעבור השחתת הצדק והמוסר. להפלות בגלל נטייה מגדרית או מינית – זה חוסר צדק. לרצוח במצעד גאווה בעיר הקודש – זה לא צודק ולא מוסרי.




גאווה גאווה גאווה... על מה הגאווה בלהיות הומו? למה הכל בחוץ?


  1. הגאווה היא מילה מנוגדת והפוכה מביישנות (או בושה).

אנחנו גאים = אנחנו לא מתביישים יותר.

לא מתביישים במי שאנחנו. לא מתנצלים על איך שנולדנו. אני גאה להיות הומו. גאה שכך נולדתי. גאה שבחרתי לא להסתיר. גאה ושמח שזה מי שאני. אני לא מחביא את הזהות שלי. אני לא מתנצל עליה. אני אשמש מודל לחיקוי ולהשראה עבור סטרייטים שנטעה בהם סטיגמה מיותרת, וגם עבור אלה שבפנים ואלה שבחוץ, כמה שאוכל.

השוני בנטייה המינית או בזהות המגדרית איננו חיסרון או בושה. הגאווה באה גם לעודד את אלה שעדין לא יצאו מהארון, שעדין מתביישים, וגם את אלה שכבר יצאו, למרות הקשיים שחוו (אם חוו) לאורך הדרך.

גם הדרישה שלנו שוויון זכויות מלא, בחוק ובפועל, בלי להתנצל היא דרישה גאה. לא בקשה. לא ג'סטה.

ביום בו נהיה שווי זכויות בחוק ובפועל, ללא תלות בנטייה מינית או בזהות מגדרים, ביום בו גייז יתחבקו, יתנשקו, או יפגינו אהבה בלי לחטוף מכות, להירצח, בלי שזה ייחשב כ"גועל נפש", "פרובוקציה", בשונה מאחיהם הסטרייטים – אז נדע שהמשימה הושלמה. וגם על כך נחוש גאווה.





לראות

מה 

שאלו

2019102459717309.jpg

להגיד משהו

-אפשר לדבר גם ב

נו, איך היה?אה, לא משהוסבירטובטוב מאודמעולהנו, איך היה?
מה שכתבתי למעלה...

תודה ששיתפת :)

במידת הצורך, מבטיח להתייחס בהקדם

 
1_IHSpDrx1q9LGj4ZtxLMGdg.jpeg

לשמוע את הסיפור שלך

מורה שנחשפה לאתר במקרה יצרה קשר וביקשה שאשוחח עם תלמידיה. השיחה איתם, כמו האתר, עברה מפה לאוזן.

עוד ועוד בקשות הגיעו מבתי ספר, צוותי הוראה, מקומות עבודה, תנועות נוער, קבוצות הורים, מפגשים של חבר'ה, התכנסויות משפחתיות, ובעצם מכל מי שמבקש ורוצה לשמוע. 

בשיחה אני מספר עלי, על האתר, על החשיפה התקשורתית והתגובות בעקבותיו, על הדילמה איך לקבל את האחר, וגם כמה טיפים (מניסיון) איך להתמודד אם יוצאים בפניכם מהארון. לא אסיים הרצאה בלי שכל השאלות שאשאל במהלכה (גם באופן אנונימי) יקבלו מענה.

ההרצאה בהתנדבות מלאה.

אפשר לתאם באמצעות: